פסק-דין בתיק ע"א 301/07

השופט  י' דנציגר:

           ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא ד"ר ד' פלפל) בת.א. 1078/01 מיום 19.11.2006.

העובדות הצריכות לעניין

1.        המשיבה, ילידת שנת 1969, נפגעה בתאונת דרכים ביום 21.7.2000. בעקבות התאונה אושפזה המשיבה, כשהיא מחוסרת הכרה. היא אובחנה כסובלת מפגיעה מוחית, מחבלות בריאות ובכבד, משברים באגן, מחולשה של יד ימין ומשיתוק של העצב השלישי בפנים. אשפוזה נמשך, בבתי חולים שונים, עד ליום 31.7.2002, אז שוחררה מאשפוז בבית לוינשטיין. אף לאחר שחרורה המשיכה המשיבה לקבל טיפול במסגרת בית לוינשטיין וזאת עד לחודש מרץ 2004. 

2.        קודם לתאונה עבדה המשיבה כמנהלת שירות לקוחות בחברת "נביעות". לאחר התאונה השלימה לימודי תואר ראשון במדעי החברה אותם החלה לפני התאונה, וכן נרשמה והשלימה לימודי חינוך מיוחד. בשנת 2003 החלה התמחות כמורה, והחל מחודש ספטמבר 2003 עבדה כמורה במשך כ-22-21 שעות שבועיות.

3.        המשיבה הגישה תביעה כנגד המערערות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת באשר לחבות המערערות, אלא באשר לשיעור הנזק שנגרם למשיבה בעקבות התאונה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.        לאחר שעמד על חוות דעת המומחים שמונו על ידו להערכת נכות המשיבה בתחומים: אורטופדיה, פסיכיאטריה, נוירוכירורגיה ועיניים, קבע בית המשפט המחוזי כי נכותה הרפואית המשוכללת של המשיבה היא בשיעור של 59%.

5.        באשר לנכות התפקודית, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המערערות לפיה המשיבה לא הקטינה את נזקה כשבחרה להסב את מקצועה ולעבור לתחום ההוראה. בית המשפט המחוזי עמד על עדויות המומחים השונים ועל עדות המשיבה, כמו גם על היקף עבודתה קודם לקרות התאונה ולאחריה, וקבע כי שיעור הנכות התפקודית של המשיבה הוא 50%.

6.        בנוסף, עמד בית המשפט המחוזי על שכרה של המשיבה ערב תאונת הדרכים ועל רכיבי שכר זה וקבע כי שכרה הקובע לצורך חישוב אובדן השתכרות עומד על סך של 12,985 ש"ח נטו (משוערך למועד מתן פסק הדין). בכלל זאת הביא בית המשפט את שוויה של הטבת הרכב הצמוד שקיבלה, וכן את הפרשות המעביד בגין ביטוח מנהלים וקרן השתלמות.

7.        בית המשפט המחוזי קבע כי אובדן ההשתכרות לעבר יחושב על פי ההפרש בין שכרה של המשיבה ערב התאונה, לבין השתכרותה בפועל במהלך התקופה הרלבנטית. באשר לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד, קבע בית המשפט המחוזי כי המערערות תשלמנה סך השווה למכפלת השכר הקובע בנכותה התפקודית של המשיבה, תוך היוון הסכום, וזאת על פי גיל פרישה של 67 שנים.

           עוד קבע בית המשפט המחוזי פיצויים בגין עזרה לזולת (44,511 ש"ח לעבר, שחושב על פי התקופות השונות וסכום גלובאלי של 285,000 ש"ח לעתיד), ניידות (כפי שיפורט להלן),  התאמת דיור (10,000$), הוצאות רפואיות (7,200 ש"ח לעבר, ו-100 ש"ח לחודש עד לגיל 82 לעתיד), וכאב וסבל (155,419 ש"ח).

           בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המשיבה לפיצוי בגין הפסדי פנסיה, טיפולים אלטרנטיביים והוצאות נסיעה לטיפולים.

8.        מסכום הפיצוי הורה בית המשפט המחוזי לנכות את הגמלאות ששולמו למשיבה על ידי המוסד לביטוח לאומי. יחד עם זאת, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המערערות לפיה יש לבצע ניכוי רעיוני או הקפאה של גמלאות המוסד לביטוח לאומי להן יתכן ותהיה המשיבה זכאית ככל שתפנה למוסד לביטוח לאומי בבקשה חוזרת לדון בעניינה. בהקשר זה עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמשיבה פנתה למוסד לביטוח לאומי על מנת שיכיר בנכותה ושתינתן לה גמלה בגין אובדן כושר ההשתכרות שנגרם לה בעקבות התאונה, ואף הגישה ערעור על שיעור הנכות שנקבע לה ועל אי ההכרה בזכאותה לגמלה, וכי ערעור זה התקבל לעניין שיעור הנכות ונדחה לעניין זכאותה לגמלה בגין אובדן כושר ההשתכרות.

טענות הצדדים

9.        במסגרת הערעור והערעור שכנגד משיגים הצדדים על שיעורי הנכות שקבע בית המשפט המחוזי, על בסיס השכר שנקבע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות, וכן על שיעור הפיצויים שקבע בית המשפט בנוגע לראשי הנזק שנתבעו. בנוסף, משיגות המערערות על אי הקפאה של חלק מן הסכום שנפסק עד שהמשיבה תשוב ותפנה למוסד לביטוח לאומי על מנת שיכיר בזכאותה לגמלה בגין אובדן כושר ההשתכרות שנגרם לה כתוצאה מהתאונה.

דיון והכרעה

10.      לאחר שבחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להידרש למרבית הטענות בערעור ובערעור שכנגד.

           על מדיניותו של בית משפט זה בתביעות נזיקין עמד השופט א' גרוניס בע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (לא פורסם, 4.8.2005):